משרד עו"ד: חליל נעמה נ' מועצה מקומית מג'ד אל כרום

פסק דין

1.בתביעתו זו תובע מר ח'ליל נעמה ("התובע") מהמועצה המקומית מג'ד אל כרום ("הנתבעת") שכר עבודה עבור התקופה שמיום 01/10/09 ועד ליום 11/11/09 ("התקופה הרלוונטית") ופיצויים בגין הלנתו.

2.למעשה, אין הנתבעת מתכחשת לזכאותו של התובע לשכר העבודה עבור התקופה הרלוונטית, אלא שטוענת כי שכר עבודתו של התובע אמור להתחלק בין שלוש המועצות המקומיות דיר אל אסד, בענה והנתבעת דנן (אתייחס לטענה זו בסעיף 5 לפסק הדין).

3.להלן העובדות הצריכות לענייננו שאינן שנויות, למעשה, במחלוקת בין הצדדים:

א.התובע הועסק כיועצה המשפטי של עיריית אל שאג'ור.

ב.בהתאם לצו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), תש"ע-2009 ("צו הפירוק"), פורקה עיירית אל שאג'ור.

ג.בהנחיית קצין המחוז הממונה על הרשויות מטעם משרד הפנים, הועסק התובע בתקופה הרלוונטית בחלוקת תיקים עבור שלוש המועצות המקומיות שבפירוק.

ד.על פי הוראות צו הפירוק, לאחר הפירוק שויך התובע לעבודה בנתבעת.

4.ביום 04/03/10 הוגשה תביעתו של התובע. בכתב תביעתו עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום שכר עבודתו לתקופה הרלוונטית בסך 30,742 ש"ח. בנוסף, התובע מבקש כי ייפסקו לו פיצוי הלנה בגין שכרו שהולן. לטענת התובע, פנה לנתבעת, בחודש ינואר 2010, בעל פה ובכתב, בדרישה לתשלום שכרו, אולם לא זכה למענה הולם.

כאן המקום להוסיף, כי בסמוך למועד הגשת תובענה זו, הגיש התובע שלוש תביעות נוספות כנגד הנתבעת דנן (ס"ע 6538-04-10, דמ"ר 31223-05-10, דמ"ר 35138-06-10) בהן עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר עבודה עבור החודשים 11/09 עד 06/10. תביעה נוספת לתשלום הפרשי שכר בגין תוספת דרגה הוגשה בד בבד עם בקשה למתן סעד זמני (ס"ע 6732-04-10), אשר נמחקו לבקשת התובע (פסק דינה של כב' השופטת קוטן מיום 14/11/10).

מנגד, הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע לא התייצב לעבודה בתקופה הרלוונטית, הוא לא עבד בנתבעת ולכן איננה מחויבת בתשלום שכרו עבור התקופה הרלוונטית. לחילופין נטען, כי ככל שתחויב הנתבעת בתשלום שכר עבודתו של התובע, מדובר במחלוקת אמיתית בדבר עצם החוב שיש בה ממש. לחילופי חילופין ומטעמי זהירות בלבד טענה הנתבעת שככל שיסבור בית הדין שיש מקום להשית פיצויי הלנה בנסיבות המקרה דנן, יש להעמידם, לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, על סכום מופחת בשיעור של 25% ריבית שנתית.

5.להשלמת התמונה אוסיף:

ביום 11/05/11 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. במועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, הגישה היא, ביום 16/06/11, בקשה לצירוף נתבעות, ולחילופין להתיר לה להגיש הודעת צד ג' ("הבקשה"). בבקשה נאמר כי זכאותו של התובע לשכר עבודה בגין התקופה הרלוונטית אינה שנויה עוד במחלוקת, אלא שהנתבעת צריכה לשאת בתשלום באופן חלקי ויחסי בלבד. בבקשה נטען, כאמור, ששכרו של התובע אמור להתחלק בין שלוש המועצות המקומיות דיר אל אסד, בענה והנתבעת דנן. בהחלטתי מיום 11/07/11 נדחתה הבקשה, וקבעתי כי "פתוחה בפני הנתבעת האפשרות למצות את זכותה - ככל שיש לה כזו - לתבוע, בתביעה נפרדת, החזר חלקי או מלא של שכר העבודה מגופים משפטיים שלטענתה צריכים לשאת בנטל". לפיכך, דינה של טענה זו, אשר הועלתה לראשונה כשנה וארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה - להידחות.

יתרה מזאת: בהחלטתי מיום 07/07/11 קבעתי שחרף החלטת בית הדין מיום 24/03/11, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. אמנם, לבקשה צורף תצהירו של מר ניר נחמני, החשב המלווה של הנתבעת מטעם משרד הפנים, ובדיון שהתקיים בפני טען ב"כ הנתבעת שבהגשת התצהיר שצורף לבקשה קיימה הנתבעת את חובתה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה. אלא שטענה זו אינה מקובלת עלי משעה שהתצהיר מתייחס לאמור בבקשה ותו לא, ולראיה: בסעיף 1 לתצהירו של מר נחמני, נאמר: "הנני עורך תצהירי זה כתמיכה בבקשת המועצה המקומית מג'ד אל כרום" (ההדגשה הוספה – מ.ש.ג.). אשר על כן, משהוגש תצהיר עדות ראשית על ידי התובע, כאשר אין בפני בית הדין תצהירי עדות ראשית מטעמה של הנתבעת, ולאור החלטת בית הדין מיום 24/03/11, ניתן לראותה כמי שאין בדעתה להביא ראיות - ובאין סיבה שלא להאמין לאמור בתצהיר עדותו של התובע, אני מקבלת את העובדות שתצהיר כראיות המוכיחות את הנטען בתביעה.

דיון והכרעה

6.בדיון שהתקיים בפני ביום 11/07/11 הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה באשר לזכאות התובע לפיצויי הלנת שכר, כמו גם סוגיית חיוב הנתבעת בהוצאותיו המשפטיות של התובע, בגין כל התובענות שנוהלו בין הצדדים דנן, כעולה מהסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 28/10/10 (עמ' 1, שורה 14).

לפיכך, אדון תחילה בתביעה לתשלום שכר העבודה. בשלב השני אדרש לתביעה לתשלום פיצויי הלנה, ולשאלת חיוב הנתבעת בהוצאות משפט.

א.תשלום שכר העבודה

7.משהודיעה הנתבעת, כאמור, שאין עוד מחלוקת בדבר זכאות התובע לשכר עבודתו בגין התקופה הרלוונטית; משלא הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי העובדות המתוארות בסעיף 3 לעיל, ומשתובע התובע את השכר המגיע לו - נטל הראיה על הנתבעת להוכיח מדוע לא אפסוק לזכותו של התובע את מלוא סכום תביעתו. משלא הובאה, כאמור, כל ראיה מטעם הנתבעת לשיעור השכר שאמור להשתלם לתובע בגין התקופה הרלוונטית, הרי שאין בדל ראיה בפני בית הדין עליו יכולה הנתבעת לבסס טיעונה לאי תשלום מלוא השכר לתובע, כשנטל הראיה מוטל עליה, יש מקום ליתן פסק דין על יסוד האמור בתביעה.

כך, במיוחד לאור העובדה שזכותו של עובד לתשלום שכרו במלואו ובמועדו הינה זכות יסוד, הנמנית על זכויות היסוד המוגנות במשפט העבודה (ע"ע 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן-יו"ר ארגון עובדי לוד ואח' (לא פורסם), ניתן ביום 28/07/05) ("הלכת עיריית לוד"), כמו גם העובדה שאי תשלום שכר העבודה במועד מנוגד להוראות חוק מגן - חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ("חוק הגנת השכר"), הקובע את חובת התשלום ואת המועד לתשלום.